שמלה עם רקמת נחש, פרטים

קיץ ישראלי 2019

הגענו. אנחנו כאן. מה זה כאן? אנחנו ממש כל כולנו, על טפנו וארגזי הספרים שלנו והמסמכים שלנו וכמות השולחנות הבלתי נתפסת שלנו ממש כאן. נו אז איך היה בלעדי? ואיך יהיה איתי?החלפנו את הבמבים ביער שבגינה בחתולי רחוב (לא ראיתי אחד כבר 3 שנים, אלולה פיתחה אלרגיה לחתולים. היא טוענת שהיא אלרגית לישראל..) ובמקום פויזן אייבי, שלא הצלחתי מעולם להבין איך הוא באמת נראה, אני מחפשת נחשי צפע בקוצים.

שמלה עם רקמת נחש, פרטים

אני מניחה שיש משהו פחות מפחיד במוכר והידוע (-:

שמלה עם רקמת נחש, סקיצה

שלושה חודשים נדדנו במדבר אזור השרון – שהוא מדבר די נוח ומסביר פנים, במיוחד כשיש מנוי לבריכה ונזכרים כמה כייף זה בירה עם חברים בפאב הקהילתי שבמושב – אבל לא מצאנו פינה.

שזה מצחיק מבלי שהתכוונתי, כי עכשיו הגענו לראש-פינה. לא מאוד מצחיק, אבל נחמד כזה.

חיפשנו וחיפשנו וכנראה שלא היינו היחידים כי לא מצאנו. עד שאורי ראה מודעה לבית בחלק העתיק ונסע לשם בדרך מהעבודה (כי בשלושת החודשים האלו הוא כבר עבד בצפון ואני הייתי לבד עם הילדים אבל אנחנו לא נכנס שוב לתחרות מי יותר מסכן כי זה הכי הבלוג שלי 2016) והוא נכנס לבית, הסתכל ואמר: הבית הזה ממש לא מתאים לנו, הבית הזה ממש לא פרקטי, בבית הזה יש רק מקלחת אחת, לבית הזה נכנסת אולי חצי מהמכולה שהבאנו, אבל אם גל תראה אותו אנחנו בטח נעבור לכאן… ולמחרת הגעתי ואז עברנו.אנחנו כאן.

שמלה עם רקמת נחש, פרטים

אנחנו כאן צרובי שמש ואבק, מסנוורים מהמציאות האינטנסיבית הקופחת והמהבילה כאילו מי ישמע היינו 30 שנה בניכר ולא רק 3 שנים.

עדיין בשוק כי באפריל החלטנו שאנחנו נשארים באמריקה והנה ביוני מצאנו את עצמנו בחזרה.ומה יהיה?כנראה אותו הדבר אבל עם פרספקטיבה אחרת, תחושת ההחמצה מתחלפת לאט לאט במוכר, היומיום והשגרה ינסו לחזור ואני אקבל אותם בזרועות פתוחות.

שמלה עם רקמת נחש, זנב

את נחש הצפע המצוי והפסטורלי הזה רקמתי על שמלה יד שנייה של חברה, תצטרכו להאמין לי שעליה הוא נראה מושלם. 

שמלה עם רקמת נחש, עלי

רקמתי אותו כי הרגשתי מאוד ארסית, 

רקמתי אותו כי החנות שלי היתה בחופשה והייתי צריכה לעשות משהו "יפה" ומהר, וחשבתי רק על נחשים,

רקמתי אותו כי הוא נבחר לנחש הלאומי של ישראל וזה הצחיק אותי, לא יודעת למה, זה מצחיק. למה צריך נחש לאומי?

רקמתי אותו כי קראתי כל החיים שאמן אמיתי יוצר בכל מקום וממש רציתי להזכר שאני קצת אמן.ית גם אם כזו שצריכה מקום, ולמרות שבעיקר הייתי אמא שמחפשת פינה ונאחזת בשאריות דינמיקה משפחתית אחרת. ועכשיו אני עדיין אמא (מפתיע), עדיין יוצרת (יצרתי למשל מעבר שימושי בין הארגזים שבבית אז עכשיו אפשר לאכול במטבח ולעבור לשירותים) והנה אני, תראי. עדיין כאן (-:

שמלה עם רקמת נחש, ראש

אז איך היה לך הקיץ?

נשיקות,
בעיקר פורמת


אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
מה חשבת? אשמח מאוד לדעת

9 תגובות

  1. וואו. מצטרפת לקודמתי – כיף לקרוא אותך שוב, לא נעים להגיד, אבל את הופכת צרות של אחרים לעוד יותר מהנות איכשהו… ובאמת שלא ברור איך הצלחת לרקום את הנחש הזה כל כך יפה וכל כך מהר. חזקי ואמצי ותמשיכי ליצור או לפחות לכתוב.

    1. תודה שרה! כרגע מלאת מוטיביציה להמשיך ואם הקלתי על מישהו בכלל עשיתי את שלי ((-:

  2. אני לא מאמינה שהמשפט הזה יוצא מהמקלדת שלי, אבל הנחש הזה מהמם!!! זה יפהפה, וחוש ההומור שלך הורס, ונהניתי לקרוא, תכתבתי עוד!! ;-))

    1. תודה יקרה (-: דווקא עם נחשים אין לי כזו בעיה, למרות שפחות עובד לי החוק של להגן על הצפע המצוי…

  3. אני אגיד את הברור לשתינו -בואי ניפגש יש לנו יותר מידי מה להשלים! נתחיל באית באפריל החלטתם להשאר באמריקה וביוני חזרתם… הכל כמובן יקרה רק אחרי החגים ובנתיים תמשיכי לכתוב ולרקום וכל שאר הדברים. פה אנחנו במרחק שיחת טלפון.

    1. את הקטע שדוחים הכל לאחרי החגים בכלל שכחתי מהר אבל בשבילך אני מחכה בסבלנות! מזל שתבואי ליותר משעה (-:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי

אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.

אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים:

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד

כיתבו לי

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד
דילוג לתוכן