קולאג' פורטרטים מאויירים

הכרה עצמית (או: יומולדת 40)

יומולדת 40 שלי ממש כאן . .  ולכן החלטתי TO LET MYSELF BE SEEN ולקחת את כל העבודה שלי, את עצמי, לא רק לכאן, לבלוג הסודי שלי אלא ממש החוצה… לחלק את עצמי לציבור.
זה נשמע אולי מצחיק כי הרי אני כבר כותבת בלוג סופר-אישי אבל מבחינתי אף אחד לא ממש קורא (היי! ומה שלומך היום?) והכל כאן ביננו.
אחד הצעדים היה להכין סופסוף כרטיס ביקור חדש.
עשור חדש, המון התחלות בפתח, זמן להגדרה. לבחינה. אז הכנתי כרטיס ביקור זמני כמובן. כמובן כי אין שום סיכוי שבמצב כזה רעוע ("עשור חדש, המון התחלות בפתח, זמן להגדרה. לבחינה.") אני מתחייבת על הגדרה עצמית בכרטיס ביקור או אפילו על צבע לרקע…
בתור התחלה נפרדתי מהכרטיס הקודם (-:

כרטיס ביקור ראש מגמת עיצוב לבמדיה ברופין

שהיה נוח ונעים בכל המובנים האפשריים.
ואז מצאתי גם שריד מכרטיס הביקור הראשון שלי –

כרטיסי ביקור כמעצבת

מדהים איך הצלחתי לא להתחייב בו למשהו ממשי! אפילו את הצבע והטקסטורה אבא של אורי בחר עבורי, נשאר לו מקום בגליון בבית דפוס והוא שאל אותי בטלפון אם אני צריכה כרטיסי ביקור (-: נשבעת.
מעניין מה קורה עם נטוויז'יון באמת.
ואז הסתכלתי בהמון חיבה ורגש בלוגו שדורדור אייר לי במחשב, בעט הגרפית שקנינו לו לפני שנתיים והוא לא נוגע בה:

לוגו עבר לסטודיו

והבנתי שזו התחלה יפה. רק מה, נעים לחשוב שכך הוא רואה אותי אבל זה לא מדויק וחסר לי שם משהו מעצמי. אני צריכה להיות זו שמכינה את האיור.שלפתי את כל התמונות שלי מהטלפון, עניין קצר שכן אין לי כ"כ הרבה תמונות – והתחלתי לאייר את עצמי.גוועלד.בהתאמה לעבודה שלי בדיוקן העצמי, שכבר סיפרתי עליה בפוסט הזה, כמובן שבהתחלה נתפסתי לשיניים הבולטות, לצוואר המקופלל, לעיינים הלא סימטריות לחניכיים שתופסות שליש פרצוף.. נו, כרגיל.
קשה לצייר פנים, בטח ובטח את הפנים של עצמך אבל היה משהו מאוד תרפויטי בכל העסק.
וחלק פשוט הצחיקו אותי מאוד.

סקיצה, איור עצמי ללוגו
מישהי צריכה לוגו ל"אמא מיואשת"?

העבודה הבאמת מעניינת של עצמי על עצמי היתה לשלוח לחוות דעת.דבר שאני אף פעם לא עושה.שלחתי סקיצות לכמה חברות (רק כאלו שיעזו לבקר בקול רם כי הן יודעות שהאהבה ביננו לא קשורה בדבר) ולאורי.והיה לו קשה.והיה להן קשה, לרובן.חלק נצמדו לנכונות הרישום, חלק שאלו שאלות נוקבות (מה הקטע?? תעשי ב"יפה". אם רק הייתי יכולה..) וחלק הבינו לגמרי וכל התגובות, להפתעתי, נתנו לי דרייב להמשיך.חזרתי לצילום האהוב עלי (שרקמתי בעבר, אפשר לראות פה) והורסיות האלו זכו להצלחה מסויימת:

לוגו לסטודיו, ורסיה נוספת

 עד שאורי אמר שאני נראית כמו כוכבת פורנו מזדקנת.את המזדקנת אני הוספתי.
לא היה סיכוי שאשתמש יותר בחיים בדימוי הזה…

פורטרט עצמי

לאט לאט, מרישום לרישום, התחלתי לחבב את כל הסגנון האיורי הזה שלי.
הכי פשוט היה לאייר באילוסטרייטור אבל למה לעשות פשוט? רשמתי ביומן סקיצות בטוש שחור, צילמתי (בטלפון) והעברתי למחשב. 

איורים עצמאיים, סקיצות

אורי שלח אותי לצייר את עצמי יפה כשנמאס לו מ"כל הלא דומות האלו", אז הכנתי אחת בשבילו (-:

לוגו לסטודיו

מאוד אהבתי את המשחק בצבע השיער מהרישום הקודם. אבל התביישתי.כי שוב, המחשבה שאחשוב שאני "תופסת מעצמי" בלתי אפשרית.

חישוק רקום עם דמותה של גולדה מאיר וציטוט שלה

(התמונה הזו לא מרצף הכנת הסקיצות,  אבל פתאום נזכרתי בה – ציטוט של גולדה מאיר שהכנתי בשבוע שעבר ומצחיק בהקשר הנוכחי: Don't be humble, you're not that great. מספרים שהיא אמרה את זה למשה דיין, אם אני כבר נתלית באילנות גבוהים…)

שני חישוקים עם דמותה של גולדה מאיר

בכל מקרה, בשלב מסויים הצפתי את עצמי והתחלתי לשחק במחשב, משתעשעת במחשבה שזו הולכת להיות הדפסה על קנבס 2 מטר על 2 מטר לפחות (-:

קולאג' פורטרטים מאויירים

אבל נזכרתי שאני אשת איש ואם מסורה והם חיים איתי מספיק גם ככה. בכל דרגות היופי שלי.
בסוף הלילה, מותשת, הגעתי לסקיצה שאני יכולה לחיו איתה בשלום (שלום!) ופשוט שלחתי להדפסה.
ככה.

כרטיסי ביקור, צד ב
צד קדמי

ארבעה ימים אחרי קיבלתי את הכרטיסים המודפסים ורצתי לצלם – בחושך, סליחה – ולכתוב לך.

כרטיסי ביקור, צד א
צד אחורי

ולא אכפת לי שהבועה שהיתה אמורה להראות "רישומית" נראית לא מעוצבת מספיק או שהבועה בצד האחורי נחתכה במ"מ. דברים שלא הייתי סולחת עליהם לסטודנטים ובטח לא לי. ככה זה בארבעים?
סתם, לא, זו רק אופוריה, בקרוב אשוב! הלוא זה רק כרטיס זמני (-: ואני בהחלט אשפר בהמשך.
אבל בינתיים אני חובקת 4 עשורים ואת הכרטיסים הכי מתוקים בעולם.
המתנה הכי יפה שיכולתי לתת לעצמי ליומולדת 40 – הכרה עצמית.
בברכות ורודות,
נשיקות

לוגו בעיקר פורמת
אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
מה חשבת? אשמח מאוד לדעת

2 תגובות

  1. משהו שרציתי להגיד לך כבר בפוסט הקודם על העשור הזה שאת עומדת בפתחו ואני כבר עם רגל אחת בסופו – מהניסיון שלי זה עשור שיש בו הרבה קבלה עצמית והעצמה עצמית. אני מאד אוהבת אותו, זו לא הזדקנות אלא הרגשה שעכשיו את מתחילה הכל מחדש והפעם כמו שצריך. במקום להלקות את עצמך על דברים שמישהו הכניס לך לראש שהם לא בסדר אצלך, את כבר יודעת מי את ומה את יכולה לעשות ואיפה את חזקה ואיפה את גם חזקה רק עד עכשיו פחדת לנסות ולגלות את זה ואז את ממש יכולה הכל. פעם, כשאחותי הקטנה הגיעה לגיל 40, הכנו לה וידאו עם ברכות מהגולה, וניסיתי להגיד משהו ברוח הזאת על הגיל הזה ועל כמה שהוא נהדר ואמא שלי שישבה לידי עשתה לי כזה פחחחחח, אבל אני חושבת שההפסד כולו שלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי

אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.

אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים:

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד

כיתבו לי

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד
דילוג לתוכן