poremet logo

סיכום מחצית (או יחסינו לאן?)

פורסם במקור ב"בעיקר פורמת", ב-31 בדצמבר 2019

החיים שמשתנים מובילים אותי מסיכומי שנה עצמאיים בראש השנה העברי, בתקופות בהן אני ממוקדת בחיי בית הספר והגנים, להבנה שסיכומי שנה מתרחשים מחוץ לעצמי בתאריך הלועזי עם סיכומי הכנסות עסקיות, חשיבה על תשלומי מיסים ברחבי העולם ואיך לא? הלחץ בסטודיו לפני הכריסטמס. אבל אוירת הסיכומים גורמת לי להרהר באתגרים ובהחלטות שקיבלתי, אחת מהן היא מתנה לעידוד עצמי שהחלטתי לקבל (מעצמי) השנה: שדרוג בלוג, מתנה שהפכה לפרוייקט שממדיו הוגזמו, הוקטנו חזרה ומתישהו בקרוב גם יהפכו למציאות משמחת – בהנחה שמי שקוראת אותי תסכים לחדש את ה"חוזה" ביננו ולעבור איתי למשכן החדש (-:

דיוקן מאוייר עם חישוק רקמה

 אז בשביל שפרויקט הבלוג ימשך עוד קצת מעבר ללו"ז שתכננתי, החלטתי להוסיף לו איורים משלי ובשביל זה החלטתי לקנות עט גרפית ובשביל זה נזכרתי שיש לי כבר (כלומר יש זרוקה ליד המחשב של דודור) ובשביל זה נאלצתי ללמוד איך לתפעל אותה ובשביל זה ביליתי הרבה שעות מהנות בלא לכתוב תזה או להכין הרצאות. כולן, אגב, מאתגרי 2020 (-:

דיוקן עצמי מאוייר עם פורם ביד

2019 המסתיימת (אצלי היא מסתיימת כבר חודש והסוף לא נראה (אין לי מחויבות אמיתית לדד ליין כנראה) מביאה שנה מוצפת שכל אתגריה חיוביים ומקדמים ונבחרים אבל הם גם קצת מטאפורה לחיים החדשים כאן בישראל.מרגע הנחיתה ליום יום המוכר מפעם, הטבעתי את עצמי בהחלטות! גדולות! עם סימני קריאה! בהסחפות כזו לתוך מצב של עשייה אינטנסיבית, של מיצוי הפוטנציאל העצמי, של תחושת דוחק – היום! עכשיו! ואני באמת רק מתרפקת על זכרונות שגרה קטנטונת בארה"ב בלי הצורך בהכחה עצמית כל הזמן.
זו לא ישראל, זו אני בישראל, מוקפת אנשים מוכשרים ועושים ומודעת בכאב למרדף שלי אחרי הצלחות מוכרות (מוכרות על ידי מי? אין לי מושג).עכשיו, הלוואי וזה היה פוסט כזה של החלטות בריאות, של "מהיום אני מתחייבת לא להתחייב" אבל אין לי סיכוי. מזרני הפילאטיס מעלים אבק (כי בישראל יש מלא אבק), המשקל מטפס, העייפות מצטברת ורוב הזמן אני לא מוצאת נחמה בכך שכמות ההספקים שלי בשלושת החודשים האחרונים עולה על שלושת השנים האחרונות.אחרי שסיימתי לבאס, את עצמי ואת מי שהחזיקה מעמד עד כאן בלי לרדת מהארץ (-: אהיה כנה ואגיד שלי זה כנראה עובד. אחרת למה אני פועלת ככה? שלוש שנים היה לי זמן (יחסי לאמא) ולא חשבתי באמת מה אני רוצה להיות.אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה להיות, אבל אני חושבת על זה (-:

סקיצה לאיורי דיוקן עצמי עם פורם

משהו בשנה המתקרבת גרם לי לנסות להתבסס רגע במקום, אולי זה המעבר לארץ ואולי זה הגיל העגול, רצון לסגור קצוות ולהגדיר הגדרות. אבל הצורך בביסוס הוא כל כך תובעני ומלא משימות.
החלטתי לחזור ללמד, החלטה מעולה שהגיעה עם בליעת גאווה וצמצום אגו (לא חיכו לי עם תפקיד חלומות אבל חיכו לי בהחלט) ועם מליון תוכניות איך לתפתח וכמה התחלות ששואבות ממני זמן ואנרגיה ואולי עוד יקרו.
החלטתי לסיים את התזה שלי. אני מצטערת על ההחלטה הזו כל יום. 
החלטתי לסגור את הסטודיו. זה לא קרה כי המנוחה, התרפיה שלי, היא בעבודה בו וכל יום אני מבטיחה לאורי שאני מוציאה את החנות לחופשה ומתמקדת בסדרי עדיפויות, נניח לכתוב את התזה, אבל אני ממש משקרת.

דיוקן עצמי מאוייר עם חישוק רקמה

והבלוג. החלטתי להשקיע בתחביב הכי הכי שלי, הבלוג. חישבתי מהר כמה שכנים שהגיעו למשבר ה-40, שלא לומר משבר ה-50 שכידוע הוא יקר יותר, השקיעו באופני הרים וחולצות ורודות מניילון, השקיעו בתחביב שלהם. והבנתי שהתחביב שלי לא שורף קלוריות אבל שורף אנרגיות שליליות, מחבר אותי לעצמי ולפעמים לאחרות, ומגיע לי יותר ממה שקורה כאן. ושהוא זול יותר מאופני הרים וזה גם פלוס רציני. מגיע לי שיוכלו לכתוב לי תגובה (-: שהפונט לא ישתנה באמצע הפוסט ושהבאנר יהיה… קצת יותר.

אז הנה, יחסינו לאן ב-2020? מקווה שלמקום מתקשר יותר, כזה שפותח עוד אפשרויות (כי חבל לבזבז את הזמן! כי צריך להספיק! עכשיו?) ותאחלו לי בהצלחה עם הבלוג החדש כי אני ממש צריכה אותה.
נשיקות ואיחולי שינה ערבה בשנה האזרחית החדשה,
בעיקר פורמת

אשמח אם תשתפו:
מה חשבת? אשמח מאוד לדעת

6 תגובות

    1. תודה! ואני מקווה שהשינויים יגרמו לי לחדוות כתיבה חדשה, אולי אפילו יותר ממדי פעם (-:

  1. תמיד קוראת אותך בהנאה רבה. כשאני לא מגיבה זה לרוב כי יש לי יותר מידי מה לומר, כי הפוסטים שלך מדברים אלי בכל כך הרבה חזיתות ונוגעים בי בכל כך הרבה נקודות. וזה בכל פונט שתכתבי. לא שאני מזלזלת באסתטיקה כי הנה הוספת איורים ונהיה אפילו יותר כיף, אז בהצלחה בלעבור למקום חדש – אני בטוח עוברת איתך. ולא שאני מבינה למה את צריכה לסגור את הסטודיו שגרם לך סיפוק אחרי שעבדת כל כך קשה להריץ את החנות, אבל מי יודע – אולי מה שאת רוצה לעשות במקום זה יביא לך יותר סיפוק. אז בהצלחה במה שתחליטי. גם אני אוטוטו מחליפה קידומת (אני חושדת שלקידומת יותר ותיקה ממך), ומאחלת גם לעצמי לפחות חלק מהאנרגיות שיש לך בסיכום ותכנון וביצוע.

  2. בהצלחה! בתור אחת שכבר שנתיים מנסה להעלות חנות אני יודעת מה את עוברת… זה ללא ספק יקרה לך יותר מהר ממה שזה יקרה לי… וברור שאעבור איתך למעונך החדש-שאני אפסיד חנוכת בית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


פוסטים דומים

מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי

אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.

אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים:

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד

כיתבו לי

איור עצמי של גל אמיר מחזיקה פורם ביד
דילוג לתוכן