היום אני עובדת עם הסקינס, אני זורקת באגביות ומחכה לראות אם מישהו ינגוס בפתיון.
דור מתעורר לשנייה אבל מבין מהר שמדובר ב"סקינס" – שאריות צבעי האקריליק שהתייבשו מהעבודה בFluid Painting ולא, כמו שהוא כנראה קיווה ב"סקינס" שהם מעין תחפושות שהוא מעצב, לדמויות במשחקי המחשב.
הוא מעיף עוד מבט בסקיצה שצילמתי בטלפון בבוקר, כנראה בעיקר כי זה בתוך מסך, ומאחל לי בהצלחה.
אלה מסכימה להצטרף. אבל עוד מעט.
הפרדתי בזהירות את הדפים ששמרתי מהניסוי שלנו בנזילות האקריליק – לוקח לצבע שעות רבות להתייבש ובסוף התהליך אפשר לקלף מהשולחן/מפה/נייר פרגמנט את כתמי הצבע המגניבים האלו ו… אין לי מושג מה לעשות איתם.
לא שלא חיפשתי. תיקיה יפה פתחתי בפינטרסט, אבל מצאתי המון הדרכות לאיך להכין אותם במיוחד ופחות רעיונות לאיך לשלב אותם בעבודות.
אז הנחתי.
וככה עמדתי, ליד השולחן, הכנתי קפה, חזרתי, יצאתי ובאתי (כהרגלי בכל עבודה תכל'ס).
זה ממש הזכיר לי משחק שפעם הייתי משחקת עם הילדים (כשעוד הייתי משקיענית) – אני מציירת עיגול והם מנחשים מה זה יהיה? והעיגול הופך למשקפיים, לגלידה, לענבים… עד שלאמא נמאס שיושבים עליה.
אמא של אורי אגב, עושה את זה עם הקטנים עד היום – כי היא מסוגלת לשבת איתם שעות כנראה – כשאני מציצה להם בדף אני בקושי רואה איפה העיגול.. גמדים, פטריות, מפלצות… מזל שיש סבתות.
בכל מקרה, לא היתה לי סבלנות לשכבות הבוקר. אני רואה איך יש כאן פוטנציאל למשהו מאוד עשיר בטקסטורה וצבע אבל. לא היתה לי סבלנות. אז התחלתי לחפש למה ה"עיגול" יכול להפוך…
הרגשתי שאני קצת חוזרת על עצמי, למה התפרצות הצבע הזו יכולה להתחבר? שוב קיא? מאסתי בעצמי (-:
השתמשתי בתמונה של גוני שהיתה לי בנייד, רציתי לעבוד על משהו עם מים סוערים, גועשים כאלו
משתפת בתמונות ממש ראשוניות של התהליך.
ביננו, כל מה שזה הזכיר לי זה את אחה"צ שלנו בפארק שליד הבית, בו אני מסתכלת עליה כל הזמן בלחץ שהנה היא הולכת לעשות פיפי בדיוק ליד המגלשה. ליד המגלשה שליד כל האמריקאים.
ומזכירה לעצמי שזו הגמילה האחרונה שאני צריכה לעבור (-:
פיפי במקרה הטוב.
למרבה ההפתעה, אלה אכן הצטרפה אלי, בדיוק בשלב שבו ניסיתי לשכנע את עצמי שזה שאין לי השראה להמשך העבודה לא הופך אותה לגמורה.
בחרה לעצמה הילדה שלי סקינס גדול ומפואר בגווני ורוד ומייד התפנתה לגזור אותו שיתאים לצרכיה (יש עוד 10 כאלו קטנים לידה על השולחן, לא משנה, זה כל-כך נעים וכייף גם לגזירה).
וביקשה שאעזור לה להעביר תמונה של עצמה עושה גלגלון.
כי 90% מהזמן היא עושה גלגלונים. ועוד 10% אני מתחננת שרק תלך להתגלגל ותפסיק לצרוח.
אני, שדמיינתי אותה פשוט לוקחת עפרון ובחוסר המאמץ שמאפיין ילדים משרבטת לה משהו מקסים, קצת התבאסתי אבל אחרי כמה נסיונות שכנוע כושלים הבנתי ש:
1. היא רואה אותי מעתיקה מתמונה
2. אמא שלי היתה מבקשת ממני רק "לשרבט" לה משהו קטן כל הזמן וזה שיגע אותי! כי מאיפה אני יודעת לצייר מהראש לדעתה??
ולכן, הייתי מאוד בוגרת, והגדלתי לה את התמונה בנייד ויחד העברנו אותה מראייה לדף (הלבן שהיא בחרה. הצעתי צבעים אחרים. ואז הייתי שוב בוגרת). הראתי לה איך למדוד עם עפרון את הפרופורציות של הגוף וכמה שהיא הסכימה זרמתי.
אני חושבת שהיא בעיקר נהנתה לבחור צבעים ולהמציא לעצמה בגד התעמלות חדש (עם חגורה כמובן), ואני מאוד נהנתי כשהיא אמרה שהיא בוחרת צבע שיער לא לפי התמונה שלה כי היא כבר מתרכזת בציור.
ואז היה צריך לחכות שניה וחצי שהאקריליק התייבש, היא רצתה להוסיף פרטים בעפרון אני חושבת, והיא נעלמה מהשטח.
כי כשלא מתאים לי שהיא תהיה בסטודיו אי אפשר להוציא אותה מכאן.
אחרי שעה קלה כבר היה צריך לצאת לשיעור פסנתר, והיא שכחה שיש, ואני שכחתי שהיא צריכה לדעת הכל מהכל ולפני כל השאר, והיא התחילה לצעוק ואני צעקתי בחזרה והיא בכתה ואני משתגעת כשבוכים לידי. על שיעור פסנתר. שהיא מתעקשת ללכת אליו. ושנייה אחרי היא כבר היתה מבסוטית עם אורי באוטו ואני הייתי ממוטטת חזרה בסטודיו.
(בתמונה שעבדתי איתה היא לא בוכה, פשוט מוציאה משהו מהעין.. אני לא מצלמת אותם בוכים. לפחות אני עובדת על הזכרונות אם לא על ההווה).
מעניין אם יהיה לי האומץ להראות לה את העבודה הזו, כשהיא תרגיש לי יותר.
מוזר להראות כבר תמונות בשלב כזה, כי אני באמת לא יודעת לאן זה ממשיך.
ולעניין העבודה עם סקינס: אין לי מושג.
אשמח לכל המלצה או הפניה להשראה נוספת (-: יום אחד עוד יהיה לי פוסט עם מידע אמיתי לחלוק… עד אז, תשמחי שהתבגרת. ושאולי ה"סקינס" שלך התעבה קצת מגיל 8 וחצי.
ושיש לפחות ילד אחד שחושב שאפשר לקנות "עור" ב4.99$ במיינקראפט ובזה לפתור את כל הבעיות במשחק החיים.
נשיקות,
בעיקר פורמת
גל
מה חשבת? אשמח מאוד לדעת