יומולדת נינג'ות (נטע בן 5)

לפני חודש היה לי שבוע אבא. אני מניחה שמי שקוראת אותי זוכרת כי במסגרת הנסיונות שלי "להוציא אותו מהמערכת" -זו המיידית, ולהחזיר אותו למקומו הנכון לי בשולי המחשבות, ניסיתי הכל – הכל כולל פוסט בבלוג. וזה לא עזר.
ואז היה לי רגע ניו-אייג'י שמאוד לא מתאים לי (-: פתאום קלטתי שנטע בן חמש. והפעם האחרונה שראיתי את אבא שלי היתה ביומולדת חמש של דור. לא בטוח שזה הטריגר, ואם כן זה טריגר די מטופש לטעמי אבל העובדה היא שמייד אחרי ההכרה הזו נהייתי עייפה והלכתי סוף סוף לישון אחרי שבוע. 
ואז קמתי והבנתי (ממש לא בקטע ניו-אייג'י) שלנטע יש יומולדת חמש.
והאורחים מגיעים בעוד 4 ימים.
נטע ביקש מאוד יפה יומולדת דינוזאורים-כדורגל. הוא הילד הראשון שלי שניסה להשתמש במקפים להרחבת הנושא הנחגג… דווקא זרמתי איתו, ז"ת פתחתי תיקייה בפינטרסט (-:
הרגשתי די סבבה, הכל נעוץ וידוע ואז התחוור לי שבזמן שהייתי-לא הייתי, נטע ביצע טוויסט קל והיומולדת הפכה ליומולדת נינג'ות. 
אז הזכרתי לי לעצמי שאני ממש טובה בלפתוח תיקיות בפינטרסט.

והנה היומולדת נינג'ות שלנו:
ביה"ס לנינג'ות עם מסלול אימונים מפרכים, שבסופו מוענקת למצטיינים ביותר חגורת נינג'ה (או סרט לראש במקרה שלנו). לא עוברת דקה ומייד מסתבר שאנחנו כבר נקראים להגן על המולדת (והעוגה) מפני אויב אכזר. זה בגדול (-:

החדשות הנפלאות הן שהילדים שלי באמת גדלים כל שנה, לא סתם כנראה חוגגים להם יומולדת.. והיה לי מאוד נחמד קצת למשוך בחוטים מאחורה ובעיקר להאציל אחריות  (כי זה מאוד אצילי מצידי).

שני אלה תקתקו את העבודה, בהתחלה קצת בחלוקה מגדרית מדי (דור על סחיבה והקמות, אלה על אפיית כל העוגות והקאפקייקס) אבל זה התאזן ביומולדת עצמה פחות או יותר.

אז יאללה – למען הדורות הבאים – רשומת יומולדת נינג'ות עניינית:

הפיכת הגינה ל"ביה"ס לנינג'ות" 

מסלולי אימונים מפרכים שגרמו לילדים להוציא אנרגיות אבל לא חייבו יותר מדי הפעלה..
דור ואלה היו ממונים על העניין, לצורך זה הם קיבלו חותמות, סטיקרים וקעקועים ולמרות שבתכנון שלהם זה היה מאוד מובנה, הם הצליחו לזרום עם הילדים ופשוט להעניק "חותמת" לכל הצלחה או נסיון הצלחה.
1. שיווי משקל – ההורים של אורי ביקרו אותנו בתחילת אותו שבוע, ואבא של אורי האלוף בנה עם הילדים מסלול מאוד פשוט. זה היה חלק קל שהילדים אהבו, אני ממליצה ליומולדת עם יותר הנחיה לפזר קצת מכשולים או "איומים" בצדדים נניח נינג'ה רעה…

2. סלאק ליין – הלהיט! זו גם היתה מתנת היומולדת של נטע, ששימשה אותנו עד שנהיה קפוא לפני כמה ימים (-: בגדול אני חושבת שאמורים ממש להלך על זה, אני ניסיתי פעם אחת ועפתי תוך שניה והחלטתי שאין מצב שבגילי אני שוברת שוב יד. אבל זו סתם, תבוסתנות, אני בטוחה שמי שמתאמן מצליח (-:

3. מבוך לייזר… שוב. גם ביומולדת משמר ההרפתקאות הוא היה בדיוק שם, דור ואלה שמו בקצה אוהל קטן ורצו שמי שמסיים יקבל באוהל קעקוע, אבל אז הם הבינו שזה מצריך אותם להשאר באוהל ולא התאים להם. לפחות זה מה שדווח לי בסיכום האירוע (-:

3. מבוך לייזר… שוב. גם ביומולדת משמר ההרפתקאות הוא היה בדיוק שם, דור ואלה שמו בקצה אוהל קטן ורצו שמי שמסיים יקבל באוהל קעקוע, אבל אז הם הבינו שזה מצריך אותם להשאר באוהל ולא התאים להם. לפחות זה מה שדווח לי בסיכום האירוע (-: המבוך נראה בתמונה העליונה ברקע, חוטים אדומים (אנחנו השתמשנו בסרטי ניילון).

4. מסלול זחילה:
משהו מקצועי במיוחד… אורי ודור תקעו מוטות באדמה של הדשא המההמם שלנו (באמריקה אגב הדשא ירוק יותר) ומתחו את הסרטים (אלו ממבוך הלייזר..כן)

והוא היה ארוך ומגניב מאוד על יריעת ניילון פושטית.

ו.. זהו.
4 תחנות. שומרים את זה פשוט (-:

בנוסף ניצלנו את ההזדמנות וסוף סוף בנינו (אבא של אורי..) את הנדנדה שנטע מבקש כבר שנתיים מהעץ היפה שלנו, אז גם היא היתה חלק מהחוויה הנינג'אית.
חבל וקרש.
אבל היינו צריכים את סבא בשביל זה.

אלעק "יצירה"

לטובת כל הנינג'ות שצריכות רגע לנוח או פחות מתחברות לנושא.
התלבטתי בין כמה אופציות ועשיתי עם אלה ניסויים לראות מה יהיה קל לה להעביר לבד (שחרור אחריות!), בחרנו להכין את הכדורים המגניבים האלה ללחץ – אין לי מושג איך קוראים להם – רק כפנים של נינג'ות.
זה היה ממש מגניב אבל בפועל חייב אותי להיות ולעזור ולהכין יחד.

כאן יש הנחיות, אבל תכל'ס: ממלאים שקית סנדביצ'ים בכוס קמת וקושרים אותה אחרי שהשתדלנו להוציא את כל האויר/ חותכים את הקצה של בלון בהיר ודוחסים לתוכו את שקית הקמל כך שהפתח שלה מוחבא היטב בבלון/ חותכים קצה של בלון נוסף בצבע הנינג'ה הרצויה ועוטפים איתו את הבלון הבהיר כך ששוב הפתח של הראשון-הבהיר מוסתר/  מציירים פנים בטוש שרפי שכאילו לא נמחק אבל בסוף נמחק.

בתמונה הזו רואים בפינה הימנית שגוני כבר הבינה את הקטע… "אממממ! קוסקו מוכרים קמח בחבילות ענק!"

לראות קמח נשפך זה מאוד יפה ומעניין.
בהתחלה עוד חשבתי שאתרום את הכמות המטורפת הזו, שיכינו את החלות בגן (טוב, נו, את לחם הפמפקין שלהם) אבל אחרי מה שגוני עוללה לשק הזה נאלצתי לבלוע את הרוק ולזרוק עם כל הכאב שבדבר.

ומה שהכי טוב בתחנה הזו היא שהם לוקחים הכל הביתה ולא אכפת לי אם זה מתפוצץ או לא. הידד.
 

אוכל

כרגיל, אין לי מה לכתוב על האוכל, הוא היה, היה סבבה.

כן היה חשוב לי להתפנות להפסקת אוכל לפני ההתפתחות הדרמטית כדי שכולם יוכלו להינות.

שיא העלילה והכייף

או!
אז אחרי שכולם סיימו לאכול התקבצנו על המחצלת, וידאתי שכולם עברו את כל התחנות וקראתי להם אחד-אחד לקבלת הסרטים שהרוויחו ביושר:

קניתי גלילי סרטי סאטן ליצירה וציירתי עליהם בפונט "יפני" את השמות של הילדים, את חלקם ידעתי מראש אבל הכנתי לי את החומרים ועשיתי את כל מי שלא הייתי בטוחה איך לאיית כשהם היו עסוקים במסלול.
אז בתמונה יש בעיקר שמות של החברים הישראליים… מאוד נהנתי לרשום לי בשקט.
כשחושבים על זה זה כמעט הדבר יחיד שהכנתי מראש בעצמי. כל הכבוד לי!

 ואז התיישבנו כולנו וסיפרתי להם שהכנו לנטע עוגת נינג'ות! שלחנו את אלה להביא אותה והיא חזרה (קצת לאט מדי) וסיפרה בדרמטיות נפלאה שאין עוגה! הדרקון הנורא גנב אותה!

'אבוי! לו רק הכרתי חבורת נינג'ות שיכולות לעזור לי למצוא את הדרקון ולהשיב את העוגה!'

קראתי בקול – באנגלית – ונזכרתי שבדיוק כך קרה ביומולדת הנסיכות והאבירים של אלה… לא לומדים בבית הזה!

בכל מקרה, הסתבר שדווקא אני מכירה חבורת נינג'ות החלטנו לצאת למשימה – רגע לפני זה הצטיידנו בנשקים (ז"ת בכלי נשק) שלדעתי הם לא מאסט ביומולדת אבל אורי ודור מאוד נהנו להכין אותם בלילה שלפני.
אין לי אף תמונה טובה – אבל אלו צינורות ספוג שמרפדים את את צינורות הביוב, מאוד דומים לנודלס של הבריכה רק זולים יותר, לא צבעוניים, והיו לנו מהם בשפע בבייסמנט.
החרבות/נינג'קוס האלו גם סגרו לי את פינה ההפתעות, כל ילד יצא עם כדור קמח-בלוני ולפחות חרב אחת, וויתרתי על שקיות הפתעה בלב שקט.

הקפנו את הבית, חיפשנו בכל השיחים, גוני נלחצה והתחילה לבכות – מלא אקשן לחמש דקות.

מצאו את הדרקון מסתתר ביער שמאחורי הבית!
אני חושבת שאלה הכי נהנתה להכות אותו (-:
והוא נכנע…

ציירתי שעה לפני היומולדת את הדרקון הזה על קופסא, דור חיבר לו כנפים מאיזו תחפושת מאחור, ונטע? התעקש שאוסיף לו נזלת ירוקה. ילד יומולדת מקבל הכל.

ככה נראה דרקון מובס (-:

בצהלות מנומסות ואמריקאיות התקבצנו שוב, הפעם להדלקת נרות ועוגה..

העוגה

כאן אני חייבת לחלוק את ההמצאה המעולה שלי לעוגה (לא, זה לא מתכון) – נטע רצה לקשט, אני לא כלכך רציתי שיתחיל להתעסק בקרמים צבעוניים והחלטנו על צביעה – זוכרת? הוא ממש אוהב לצבוע…

ציירתי לו 5 נינג'ות והרווחתי שעה (!) מעולה של שקט לפני היומולדת – בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל לשמור אותו רגוע לפני ההתרגשות הגדולה ובשביל לאפשר לי להכין דרקון מקרטון (-:

העוגה עצמה היתה די כעורה וכמו כל התמונות כאן, אני יכולה רק להצטער, אבל זה לא חשוב – הוא היה בעננים וכולם אכלו אותה לפני שהספיקו לשים לב שהיא גם לא טעימה וגם טבעונית.

ולאפקט ה"אמא משקיעה" קישטתי את הקאפקייקס הטבעוניים שלולה הכינה.
מספיק טוב

ואז, פתחנו עוד בירה, ונתנו לילדים לשחק בגופת הדרקון שנותרה על הדשא.

הצלחה. רות. סוף.

לא פוטוגני, אבל הכרחי לתיעוד.

(אני לא בהריון. אני פשוט נאבקת עם 5 ק"ג כבר עשור. לו רק היו לי חבורת נינג'ות שיכולות לעזור לי עם הפחמימות והסוכרים הנוראיים! וכו' וכו')

כל הרעיונות כאן בפינטרסט, כמעט ולא המצאנו כלום  – רק חיברנו מוצלח (-:

נשיקות ורק בשמחות (אולי לא רק),
בעיקר פורמת