הכרה עצמית (או: יומולדת 40)
20 אפריל 2019
עשור חדש ושינויים באויר זימנו עבודה על כרטיס ביקור חדש, המתנה לעצמי ליומולדת 40 תהיה הגדרה עצמית מחודשת.
עשור חדש ושינויים באויר זימנו עבודה על כרטיס ביקור חדש, המתנה לעצמי ליומולדת 40 תהיה הגדרה עצמית מחודשת.
קצת לפני יום הולדת 40 והדרך שלי לחירות עוברת דרך הרקמה ובודקת, מהיכן מגיעה האובססיה לדיוקנאות עצמיים?
זה הפוסט הלא אקטואלי ולא רלוונטי שלי כתגובה ל"מצב", אלא אם כן את אמא או סבתא לבנות נורמטיביות ואז הוא מאוד אקטואלי ורלוונטי בהחלט עבורך.
מחשבות על האופן בו אנחנו צופים בעבודות ואיך אני מתאמנת בלהיות קצת יותר סובלנית בתערוכות…
קשה להודות אבל פעמים רבות העבודות שלי, ההשראה, מגיעות פשוט מקנאה באחרות. בגברים אני לא מקנאה. זה הרסני.
בחיפוש אחרי דרכים להנכיח את הזיכרון של אבא שלי לעצמי ואולי גם לילדים שלי, בסוף זה קורה דרך הרקמה וחווה אלברשטיין.
יומולדת חמש סמי-מושקעת שמתחילה בביה"ס לנינג'ות שמוציא אנרגיה, משלבת קצת יצירה ומסתיימת בקטע דרמטי. כרגיל.
הסתיו האמריקאי השתלט על חיינו ואני רק מדמיינת אנשים עם ראש דלעת.
על ידיים חזקות ושזופות ומחשבות שעולות ביום ההולדת של אבא שלי עם קטעים מהמכתב שהשאיר אחריו.
נסיוות לקלוע לטעם הקהל המקומי (שוב) נכשלים אבל אני מרוויחה רקמה ליום הנישואין שלי וקולקציה חדשה לכריסטמס. אז הכל בסדר.
אני לא מציקה בכלל ויש לי פוסטים משמחים, או לפחות אותנטיים מאוד, ואשמח לשתף.
אז כאן, הנה פה למטה, נרשמים:
